<h1>ראב"ן — כתובות</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ארבעה מלוין שמוציאין שטרא על לוה אחד שמת, כן הוא הדין שכל הקודם בשטר קודם לגבות (דב"ח) [וב"ח מאוחר] שקדם וגבה מה שגבה לא גבה. וה"מ מקרקעי אבל מטלטלי מה שגבה גבה, והני מילי אם תפס מחיים דלוה אבל לאחר מיתה דלוה כל תפיסה דלאחר מיתה לאו כלום דמטלטלי לא משתעבדי לבע"ח. ונראה לי דהני מילי אם היה קרקע ללוה דאסמכתא דמלוה היה על הקרקע אבל אין קרקע ללוה דאסמכתא דמלוה על המטלטלין מה שתפס תפס דהא כתובה נמי גביא ממטלטלי בזמן הזה דאסמכתא [על] המטלטלין. מיהו אפילו למאן דאמר הבא ליפרע בשטר מניכסי יתומין גדולין לא ישבע, הבא הראשון בשטר נשבע לשיני בשטר שלא נפרע בחיי הלוה שיכול השיני לטעון שטרך פריעה הוא, וכן השיני כשבא לגבות ישבע לשלישי בשטר והשלישי לרביעי, והרביעי נוטל בלא שבועה אם יתומי הלוה גדולים ואם הם קטנים ישבע גם הרביעי כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים, והראשון והשיני והשלישי אין נשבעין ליתומים אפילו הן קטנים שהרי נשבע כל אחד לחבירו שבועה לאחד שבועה (לזה) [למאה] וכיון שנשבעו שלא נפרעו הרי נשבעו גם ליתומים. ומיהו קיימא לן כאביי קשישא דתני יתומים שאמרו גדולים וא"צ לומר קטנים, דהא אמר אפילו היה אביהם הלוה קיים והיה [טוען] פרוע הוה בעי לישבע שלא נפרע השתא נמי ישבע.
<h2>דף כב.</h2>
[כתובות נ"ד ע"א] ואת תהי יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל יומי מיגר ארמלותייך. ואם תבעה כתובה בב"ד אין לה מזונות שלא בב"ד יש לה מזונות, וכן מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות. אנשי ירושלים וגליל היו כותבין כל יומי מיגר ארמלתיך ולא היו יורשין יכולין להפסידה מזונות עד שתובעין כתובה בב"ד או שנשאת לאחר, ואנשי יהודה היו כותבין עד שירצו יורשין ליתן לה כתובה ואם רצו ליתן לה כתובה פוטרין אותה מיד ממזונות. ואיתמר רב אמר הלכה כאנשי ירושלים ושמואל אמר הלכה כאנשי יהודה, ואמרינן בבל וכל פרווהא נהוג לכתחילה כשמואל כאנשי יהודה. ואנו דלא כתבינן לא כך ולא כך אלא סמכינן על תנאי ב"ד נראה דאם רוצין יורשין לפוטרה מיד פוטר[ין אותה] דהילכתא כשמואל בדיני.
<h2>דף כח.</h2>
[כתובות נ' ע"א] באושא התקינו המבזבז נכסיו אל יבזבז יותר מחומש שמא יצטרך לבריות.
